וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָרַגְתָּ֥ אֶת־הָאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃
שד"ל
דמיהם בם: אמר כן גם על הבהמה כאן ולא בפסוק שלמעלה, כי כאן הבהמה היא הפועלת (יצחק פארדו), ולפיכך למעלה הבדילם ואמר מות יומת ואת הבהמה תהרוגו, וכאן הזכירם ביחד והרגת את האשה ואת בהמה; הן אמת כי אין בבהמה דעת טוב ורע, ולא יצדק לומר עליה דמיה בה, אבל התורה אמרה כן כדי שיתרשם יותר בלבות בני אדם כי כל עושה מעשה נתעב יקבל עונשו.
תורה תמימה
מות יומת. בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן תהרגו ונאמר במסית כי הרג תהרגנו (פ' ראה), מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה לוושם כתיב מפורש ורגמו אותו באבנים. .
(שם שם)
(שם שם)