וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃
אדרת אליהו
מות יומת. בסקילה או אינו אלא כו' ת"ל דמיו בו ולהלן נאמר דמיהם בם מה להלן סקילה כו' ומה ת"ל מות יומת שאם אין (סנהדרין מ"ה ע"ב) אתה יכול להמיתו מיתה הכתובה בו כו' וכן בכלם. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר אם היה אביו דיין או נשיא כו' לא זה ולא זה מניין הריני דן בנין אב משתיהם לא הרי נשיא שאת' מצווה על המראתו ולא הרי דיין שאתה מצווה על הוראתו כו' הצד השוה שבהן שהן בעמך כו' מה לשניהן שכן גדולתם גרמה להם ת"ל לא תקלל חרש באומללין שבעמך. מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו הצד השוה שבהן שהן בעמך כו':
ברטנורא
ואיש פרט לקטן קשה למה הוצרך פסוק לפרוט את הקטן מניאוף הלא אין קטן בר עונשין לשום אסור שבתורה וי"ל דמאחר שמצינו שחייב הכתו' מיתה על ההעראה אפי' בלא גמר ביאה הייתי סובר שכן הקטן הבא על הערוה אעפ"י שאינו בר ביאה יהא חייב דהוי דומייא דהעראה לכך כתיב איש אשר ינאף פרט לקטן: