וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ׃
תיבת גמא
אגדה. עיין בשו"ת הרשב"ש ז"ל סימן שמ"א חכם א"ה הקשה לו למה בן אחיו לדודתו כמו בת אחיו לדודו מפני מה זה אסור וזה מותר והשיב כי איש מושל על אשה לזה דודתו נגרע מכבודה אסור משא"כ בת אחיו יע"ש ואמנם זה השיב לחכם ההוא אבל אין לנו לבקש טעם בתורה כי גזירת מלך הוא. ועיין בצידה לדרך קדשים תהיו קדש עצמך במות"ר לך לא קדש עצמך מן המותר לך אלא אף מה שאתה עושה במותר דבר ההכרח כוונתך לשם שמים כמ"ש בכל דרכיך דעהו וא"כ כולו לגבוה ושפיר נקרא קדוש היינו מופרש ומרוחק מכל הגשמיות כאמור יע"ש.
רש"י
אשר ישכב את דדתו. הַמִּקְרָא הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל כָּרֵת הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא בְעֹנֶשׁ הֲלִיכַת עֲרִירִי:
אדרת אליהו
ואיש. פרט לקטן. ערות דדו גלה. נאמר כאן דדו ונאמר להלן או דדו מה להלן (יבמות שם) מן האב ולא מן האם שנא' ממשפחתו ונאמר למשפחותם לבית אבותם אף כו':