וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃
רש"י
והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין פָּרָה לַחֲמוֹר, שֶׁהֲרֵי מֻבְדָּלִין וְנִכָּרִין הֵם, אֶלָּא בֵּין טְהוֹרָה לְךָ לִטְמֵאָה לְךָ — בֵּין שֶׁנִּשְׁחַט רֻבּוֹ שֶׁל סִימָן לְנִשְׁחַט חֶצְיוֹ, וְכַמָּה בֵּין רֻבּוֹ לְחֶצְיוֹ? מְלֹא שְׂעָרָה (ספרא):
אדרת אליהו
ולא תשקצו את נפשתיכם כו' לטמא. (מעילה י"ו ע"ב) פתח הכתוב באכיל' וסיים בטומאה מה טומא' בכעדשה אף אכילה בכעדשה:
ברטנורא
והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה אין צריך לומ' בין פרה לחמור וכו' קשה אמאי אצטריך לחזור ולכתבו הנה שהרי כבר כתבו בסוף פרשת השמיני ובפסוק להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' וי"ל דהאחד לענין טומאת נבלות והאחר לעניין אסור אכילה. מהר"ר: