חבקוק ב:ד מפרשים: רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון ומלבי"ם

הִנֵּה עֻפְּלָה. נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ תָּמִיד הִיא בְּכַעַס וּבְתַאֲוָה, שׁוֹאֵף לִבְלֹעַ וְלֹא שָׂבֵעַ. עֻפְּלָה לְשׁוֹן ׳עַזּוּת׳, כְּמוֹ (במדבר יד:מד) ״וַיַּעְפִּלוּ״, וְכֵן ״עֹפֶל וָבֹחַן״ (ישעיהו לב:יד).

הנה עופלה. עתה בא לבאר החזון בדבר מפלת בבל והכרתת זרעו ואמר הנה כל המתחזק ומתגאה אין ישרות בנפשו אשר בו ואפילו צדיק יהיה הוא במה שמאמין בהאל לחשוב שהכל בא ממנו בחפצו ולא יתלה הדבר בזכות עצמו וכח זרועו:

עופלה. ענין התחזקות וכן ויעפילו לעלות (במדבר יד):

לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ. אֵין רוּחוֹ מִתְקָרֶרֶת עָלָיו לוֹמַר דַּי בְּמַה שֶּׁקָּנִיתִי כְּבָר, לָכֵן יָבֹא עָלָיו הַפֻּרְעָנוּת.

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ שֶׁעָתִיד זֶה לְהַגְלוֹתוֹ, יַעֲמֹד לוֹ צִדְקוֹ, וּבְיוֹם שֶׁיֻּשְׁלַךְ זֶה מִקִּבְרוֹ, יִשָּׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין וְיָשִׂים אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל לְכִסֵּא הַמְּלָכִים.