חבקוק ג:ט מפרשים: רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון ומלבי"ם באור המילות

עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ. נִגְלֹה נִגְלֵית גְּבוּרָתְךָ.

עריה תעור קשתך. נגלה נגלתה קשתך ללחום מול הכנעני והיה זה כי השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל אותו האומר של השבועה עומד לנצח ולא תבוטל ולכן הנהרות בקעו הארץ להנביע מים למען ימצאו לשתות במדבר לבל ימותו בצמא ויבואו בארץ לרשתה:

עריה תעור. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳):

שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שְׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַשְּׁבָטִים.

אֹמֶר סֶלָה. מַאֲמָר הַמְקֻיָּם לְעוֹלָם. אֹמֶר נָקוּד פַּתַּח (רוֹצֶה לוֹמַר סֶגּוֹל) וְטַעְמוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר.

נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ. כְּתַרְגּוּמוֹ.