וְהַכֹּהֲנִ֞ים נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֗וֹן עֹמְדִים֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ עַ֣ד תֹּ֣ם כָּֽל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֔ם כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְמַהֲר֥וּ הָעָ֖ם וַֽיַּעֲבֹֽרוּ׃
רש"י
עַד תֹּם כָּל־הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (לד א): עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ לָמָּה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְכוּ'.
מצודת דוד
לדבר אל העם. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה לד א) שהשם צוה לו לדבר אל העם לאמר, דעו שאתם עוברים את הירדן בחרבה על מנת לגרש כל יושבי הארץ, והדבר ההוא בעצמו צוה לו משה:
מלבי"ם
והכהנים עומדים. ר"ל שנשארו עומדים בשפת הירדן המזרחי עד תום כל הדבר, נראה שהוא מה שנ' (דברים לא, יד ולהלן) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד וכו' ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וכל הפרשה, וצוה ה' אל יהושע לדבר זאת אל העם: