יהושע ז:כד מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, מצודת דוד ורלב"ג

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. דבור זה לשון קשה. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. ואמרו רבותינו ז"ל מאי טעמא אי בעית אימא כי היכי דתהוי ליה זכותא ואי בעית אימא כי היכי דלא מתחזו בית דין רוצחין. וחוץ לשלש מחנות הוה ואי נפיק בית דין חוץ לג' מחנות עבדי להו בית הסקילה חוץ לג' מחנות. וסמכו כל השומעים. אלו העדים. כל. אלו הדיינים. וסמכו כל השומעים את ידיהם על. סומכין את ידיהם עליו ואומרים לו דמך בראשך אתה גרמת לכך. ירגמו אותו. ערום היה נסקל. אותו. ולא האשה. כל העדה. במעמד כל העדה וכן נאמר בעכן (יהושע ז) וכל ישראל עמו כדי ליראם:

וְאֶת בָּנָיו וְגוֹ' וְכָל יִשְׂרָאֵל לִרְאוֹת בְּרִדּוּיוֹ וְיִוַּסְּרוּ מִלַּעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ.

עמו. הלכו עם יהושע:

וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ לְאַבְּדָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק טו): וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.