יהושע טו:ג מפרשים: רש"י, מצודת דוד ומלבי"ם

וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְאֵינוֹ אוֹמֵר 'וְיָצָא וְנָסַב וְתָאַר', אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁחוּט שֶׁל גְּבוּל בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ, אוֹ כּוֹנֵס לְצַד פְּנִים שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ מְכֻוָּון, וְכָאן הוּא בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ וּבָא מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים בַּדָּרוֹם שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים, נִמְצָא שֶׁמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַחוּט, וְעָבַר וּבָא לוֹ אֶל הַמַּעֲרָב.

ויצא. הגבול ההוא יצא כלפי חוץ להתרחב יותר, ובא אל המקום שהיתה מנגב למעלה עקרבים, אם כן, היתה מעלה עקרבים לפנים מן הגבול וליהודה תחשב (כל מקום שנאמר ׳ויצא׳, רצה לומר, חוט המיצר יצא כלפי חוץ ונתרחב הנחלה ההיא וברוחב ההיא הלכה משם והלאה וכל מקום שנאמר ׳ונסב׳ או ׳ותאר׳, רצה לומר, חוט המיצר סיבב רק המקום ההוא ואחרי זה חזר חוט המיצר לרוחב הראשון, או כשכלה הפאה האחת ומסבב לפאה אחרת. וכל מקום שנאמר ׳תוצאות׳, או רצה לומר שם כלה הגבול לגמרי, או רצה לומר, שם כלה ויצא רוחב הראשון, כי משם והלאה נתקצר הנחלה, וכאשר יראה בצורה) ועבר צנה. משם עבר הגבול לצין, כי הה״א בסופה עומדת במקום למ״ד בתחלה (כל מקום שנאמר ׳ועבר׳, רצה לומר, במקום ישר ושוה. וכל מקום שנאמר ׳ועלה׳, רצה לומר שעלה במעלה הר. וכל מקום שנאמר ׳וירד׳, רצה לומר, שירד במורד הר) מנגב לקדש ברנע. והיתה אם כן מנחלת בני יהודה:

ויצא. (כמ"ש) [כל מקום] שנאמר ויצא, יצא חוט המודד ונלוז מקו הישר אל הצד, לפנים או לחוץ. וכל מקום שנאמר ונסב, הסיב שתי רוחות כמין דל"ת. וכל מקום שנאמר ותאר, הסיב איזה מקום סביב בג' רוחות ושב אל הקו הישר כבתחלה. והנה כתיב ויצא אל מנגב למעלה עקרבים, ובפרשת מסעי (במדבר לד, ד) כתיב ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, כי מעלה עקרבים לא היה נגד לשון הים רק משוך לדרום, ויצא החוט ממזרח למערב באלכסון לצד דרום, ומצד זה אמר פה ויצא. ומצד ששם היה הפנה והזוית, הוקף משתי רוחות, ויצדק ונסב:

צִנָה לְצִן, וְכָל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לַמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ הִטִּיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ.

וְעָלָה כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹלֶה מִן הַמִּזְרָח, לְצַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה, וּמִיְּרוּשָׁלַיִם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד. כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם גְּבוֹהָה מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וִירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ נִזְכֶּרֶת בְּמֶצֶר זֶה, שֶׁבְּמֶצֶר צְפוֹנִית שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.

וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ הַחוּט הוֹלֵךְ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, נִמְצֵאת קָדֵשׁ לִפְנִים מִן הַחוּט.

וְעָבַר חֶצְרוֹן לְצַד הַמַּעֲרָב הוּא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ, עַד: וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו הַיָּמָּה.