יהושע י:כא מפרשים: רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון

לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, לֹא חָרַץ הַחוֹרֵץ לְאִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לְשׁוֹנוֹ.

לא חרץ וכו׳ לאיש. רצה לומר, אפילו לאיש אחד בהיותו יחידי לא חרץ עליו מי לשונו לדבר מאומה רע, כי נפל פחדם על כל:

חרץ. ענין תנועה, כמו (שמואל ב ה כד) אז תחרץ:

חָרַץ לְשׁוֹן דִּבּוּר הַלָּשׁוֹן, וְכֵן (שמות יא ז): לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן (שמואל ב ה כד): אָז תֶּחֱרָץ, דְּדָוִד תִּקְרָא, תִּצְעַק קוֹל תְּשׁוּאוֹת הַמִּלְחָמָה.