וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
רש"י
וְאַל בִּגְדֵיכֶם. כִּי אֵינִי חָשׁ לִקְרִיעַת בִּגְדֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל תִּצְטָרְכוּ לִקְרֹעַ בִּגְדֵיכֶם מֵחֲמַת אֵבֶל:
אבן עזרא
וקרעו - ככה היה מנהגם בבוא עליהם רעה לקרוע בגדיהם, כמו: ויקרע יעקב שמלותיו וככה בדברי דוד וקריעת הלב, כדרך: ומלתם את ערלת לבבכם וכתוב: ואקרע סגור לבם והנה הטעם להסיר מכסה לב לקורעו, כי הוא ימנע שלא יבין הלב והטעם שיבין האמת, ובעבור זה כתוב: כל ערום יעשה בדעת.
מלבי"ם
וקרעו, אח"כ תקרעו לבבכם שנית, שהיא החרטה הגמורה על העבר, ואל תקרעו בגדיכם על הרעה שבא עליכם, רק תקרעו הלב על העונות, כי העונות שעשיתם הם רעים לכם יותר מן הרעה אשר מצאה אתכם בסבתם, ושובו אל ה' שהיא התשובה השניה שאחר שתהיו קרובים אל ה' תשובו שנית אליו מאהבה, ואז ע"י שהוא חנון ורחום ונחם על הרעה גם עתה, הגם שכבר בא הארבה והחלה הרעה: