יואל ד:יט מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם

בא לפני. קטיגוריא שלהם. שלא נמצא להם זכות. וכל כך למה. כי מלאה הארץ חמס. א"ר לוי חמס ע"ז. חמס גילוי עריות. חמס שפיכות דמים. ע"ז. דכתיב כי מלאה הארץ חמס. כפרו במי שהוא כל הארץ כבודו. גילוי עריות. דכתיב חמסי ושארי על בבל (ירמיה נא לה). ואין שאר אלא ערוה. שנא' איש איש אל כל שאר בשרו וגו' (ויקרא יח ו). שפיכות דמים. דכתיב מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד יט) מלמד שלא נתחתם להם גזר דין עד שפשטו ידיהם בגזל. שנא' כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

מִצְרַיִם וְגוֹ׳. סְמָכָן זֶה לָזֶה לְפֻרְעָנִיּוֹת אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאִלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה אֱדוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא:טז) ״כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב יוֹאָב עַד הַכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם״ וּכְתִיב (שם יז-כא) ״וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדוֹמִיִּים וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה וְגוֹמֵר וַהֲדַד שָׁמַע כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו וְגוֹמֵר״ וּבָאַחֲרוֹנָה ״וַיְהִי לְשָׂטָן לִשְׁלֹמֹה״ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֲכַלֶּה זוֹ וָזוֹ:

מצרים, ואדום - היו שממה בימי נבוכדנצאר וזאת מצרים היום איננה הקדמונית.

מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה. בִּשְׁבִיל חָמָס שֶׁעָשׂוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לִבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֶת דָּמָם: