יונה א:ג מפרשים: מדרש לקח טוב, נחל שורק, רש"י ואבן עזרא

בארץ מצרים. חוץ לכרך, אתה אומר חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שם ט כט), והלא דברים קל וחומר, ומה תפלה קלה לא התפלל אלא חוץ לכרך, דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מצרים מלאה גלולים ושקוצים. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל לא הוכשרו לדבור, שכן מצינו ביונה שנאמר בו ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳ (יונה א ג). והכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קל טז), אלא אמר יונה אלך לחוצה לארץ מקום שאין שכינה נגלית, לפי שהגוים קרובי תשובה הם, כדי שלא לחייב את ישראל, משל לעבד של כהן שברח לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבוא, אמר לו רבו, אני לא אכנוס, אשלח אחריך עבדים כיוצא בך, כך ברח יונה, וה׳ הטיל רוח סערה אל הים (יונה א ד), לפיכך לא נדבר עמו פעם שלישית, שנא' ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית (שם ג א), שנית נדבר עמו, שלישית לא. ר׳ נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל.

ב. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'. לכאורה יפלא איך עשה כזאת מאחר דכובש נבואתו חייב ותירץ הרב באר יצחק במ"ש במדרש שפעם אחת התנבא על ירושלם וקראוהו נביא שקר ואם יש לו ספק שלא יאמינו לו אינו בכלל כובש נבואתו והביא ראיה לזה ע"ש באורך ויש לצרף לזה דהיה נבואה לגוים. וגם שהיה יוצא נזק לישראל כמ"ש רז"ל והכל היה ס"ד מיונה ולא כיוין אל האמת. ומיהו מאחר שכונתו לשם שמים וטעה בדמיונו הגדיל ה' לעשות חסד עמו בנסים גדולים.

לברוח תרשישה. ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח"ל אמר לו הקב"ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים:

ויתן שכרה. הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה: