יונה א:ד מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם

בארץ מצרים. חוץ לכרך, אתה אומר חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך, כשהוא אומר כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שם ט כט), והלא דברים קל וחומר, ומה תפלה קלה לא התפלל אלא חוץ לכרך, דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא דבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מצרים מלאה גלולים ושקוצים. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל לא הוכשרו לדבור, שכן מצינו ביונה שנאמר בו ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳ (יונה א ג). והכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח (תהלים קל טז), אלא אמר יונה אלך לחוצה לארץ מקום שאין שכינה נגלית, לפי שהגוים קרובי תשובה הם, כדי שלא לחייב את ישראל, משל לעבד של כהן שברח לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבוא, אמר לו רבו, אני לא אכנוס, אשלח אחריך עבדים כיוצא בך, כך ברח יונה, וה׳ הטיל רוח סערה אל הים (יונה א ד), לפיכך לא נדבר עמו פעם שלישית, שנא' ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית (שם ג א), שנית נדבר עמו, שלישית לא. ר׳ נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל.

חשבה להשבר. נדמית כאלו היא נשברת:

וה' הטיל - השליך דרך משל, והטעם שהשליכו מהיבשה, על כן לא יכלו להשיב אל היבשה כי לא היה זה רק במקום התחברות הים עם הנהר, והוא סמוך אל היבשה, כי לעולם הוא קשה על הספינות. והעד שככה היה, שאמר: ותשליכני מצולה בלב ימים נהר יסובבני.