וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה׃
רש"י
לכו ונפילה גורלות. רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום ושלהם משתברת אמרו בשביל אחד ממנו הוא כן מצינו בפרקי דר' אליעזר:
אבן עזרא
ויאמרו - יש אומרים: כי היו שם ספינות אחרות ויוכלו לצאת וזאת לבדה בצרה, על כן אמרו: לכו ונפילה גורלות.
מלבי"ם
השאלות: מה היה העצה בהטלת הגורלות, הלא הגורל בהכרח יפול עד אחד מהם, ואיך יבורר בזה שהוא החוטא, והלא יוכל להיות שהסער בא בשביל כולם ובכל זאת הגורל לא יפול רק על האחד לבד, ולמה אמר ונפילה גורלות בלשון רבים, ובכל מקום יאמר הפיל גורל בלשון יחיד, כי הגורל יחיד הוא במשפטו?: