יחזקאל טו:ד מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

הנה לאש נתן לאכל'. ארבירי"ר בלע"ז הנה שאלתיך על התמים ואינו ראוי לכלום עתה עוד אני מוסיף על השאלה הנה אם נתנו זמורה ממנו באש ואכלה האש בשני קצות הקיפה עד כי נחר תוכו:

(ד-ה) הנה לאש נתן, אחר שאין בו תועלת לא לשאת פרי ולא שיעשה מלאכה מעצו אינו ראוי רק לאש, וגם זה לא להבעירו כדי להחם ולבשל ולאפות בחומו רק לאכלה, כי גם חומו חלוש ואין בו תועלת, מוסיף לאמר, אמנם אחר שנתן לאש והאש אכלה את שני קצותיו וגם נחר תוכו, היצלח אז למלאכה זה ודאי א"א, כי הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה ואיך יעשה למלאכה אחר שאש יאכלהו לכן כה אמר ה', עתה באר הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה, כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיהו ה׳:ז׳), וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר, כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים, לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור, שזה נמשל להרכבה כמ"ש ע"כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיהו י״ז:י׳-י״א) ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיהו ב׳:כ״א), ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם ונתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים, אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז"ש. ונתתי פני בהם שמוכן עוד להענישם בהשגחתו, כי מהאש יצאו ר"ל הנשאר בימי צדקיהו כבר יצאו מהאש, ואין ראוים עוד למלאכה רק להחזירם שנית אל האש עד שהאש תאכלם כולם, ועי"ז ארויח שני דברים, א. וידעתם כי אני ה' בשומי פני בהם, שע"י העונש ההשגחיי תכירו את ה' המשגיח ומעניש:

הנה לאש. ר״ל ועתה אוסיף לומר הנה אם העץ ההוא ניתן אל האש לשריפה והאש שרפה בה בשתי הקצוות ונתייבש בתוכו וכי אפשר שיצלח למלאכה:

נחר. נשאר מן האש ברואי"ר בלע"ז נחר לשון ועצמי חרה (איוב ל׳:ל׳) ויש לועזין אשאר"ט בלע"ז וכן ויחר עלי אפו (שם יט) חברו מנחם עם עצמי חרה, היצלח עוד למלאכה: