בִּֽימִינ֞וֹ הָיָ֣ה ׀ הַקֶּ֣סֶם יְרוּשָׁלִַ֗ם לָשׂ֤וּם כָּרִים֙ לִפְתֹּ֤חַ פֶּה֙ בְּרֶ֔צַח לְהָרִ֥ים ק֖וֹל בִּתְרוּעָ֑ה לָשׂ֤וּם כָּרִים֙ עַל־שְׁעָרִ֔ים לִשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖ה לִבְנ֥וֹת דָּיֵֽק׃
מלבי"ם
בימינו היה הקסם ובכל פעם בא הקסם בצד ימיו שילך על ירושלים, שהוא לימין, ובא הקסם על שבעה דברים, א. ירושלים שילך לירושלים לא לרבת בני עמון, ב. לשום כרים שבם לוחמים להפיל החומה, ג. לפתוח פה ברצח שלא לפתוח בדברי שלום ונחת רק שיפתח ברציחה, ד. להרים קול בתרועה שהיה אצלם סימן נצחון, ה. לשים כרים על שערים שאחר כך ישים הכרים בצד ששם השערים לשבור את השער, ו. לשפך סוללה שמשם יורו חצים אל העיר, ז. לבנות דיק שבונים חומה סביב חומת העיר לבל יכולו העם לצאת מן המצור: