וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
אהבת יהונתן
ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם. ידוע מה דשאל המלך כוזרי להחבר איך הקריבו ישראל את קרבן פסח במצרים הא אסור להקריב קרבן לה' כ"א בארץ הקדושה. והשיב החבר דישראל לא היו עובדין במצרים כ"א בארץ גושן וארץ גושן היא מן א"י רק שישראל לא נחלו אותה ובארץ גושן עשו את הפסח וכל ימי היות ישראל בבית ראשון היה פרעה מושל על ארץ גושן והיה כעין עון לישראל מפני דהקריבו בח"ל. וז"ש ולא יהיה עוד למבטח מזכיר עון הכוונה על ארץ גושן כי יהא ממלכה שפלה ולא יהיה עוד מושל בגוים וק"ל:
רש"י
ולא יהיה. מצרים לבית ישראל עוד למבטח המזכיר להם עון שאמר להם הקב"ה לא תוסיפו לראותם עוד (שמות י״ד:י״ג):
מלבי"ם
ב. כדי שלא יהיה לבית ישראל למבטח, שלא יבטחו עוד על מצרים שהמבטח הזה מזכיר עון, ע"י שהם פונים אחריהם ולומדים מעשיהם ומסירים לבם מה', והתכלית הג' וידעו כי אני ה' שעי"כ יכור אלהותו שעושה עם מלכי הארץ כרצונו: