וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
אהבת יהונתן
ויהי בעשרים ושבע שנים וכו' ושכר לא יהיה לו מן העבודה אשר עבד עליה. נראה טעם דלמה באמת לא יהיה שכר מן העבודה מפני דחירם מלך צור הי' אומר אלהים אני הכוונה שאין האל יתב' משגיח בשפלים ועולם כמנהגו נוהג. ואלו כבש אותו נבוכדנצר ובזז את כל שללה לא היה הפלא כ"כ כי כן דרך עולם זה קם וזה נופל וזהו דרך המלך לצור על העיר כדי לבוז בז. ואולם אם ילחם עליה בלא שכר זהו אין מנהג עולם וזהו דרך פלא וסיבה מאל יתברך וזהו ענין דלא היה לו שכר וק"ל:
רש"י
ויהי בעשרים ושבע שנה. למלכות נבוכדנצר, אותה שנה נתנה מצרים בידו כך שנינו בסדר עולם ויש בספר הזה הרבה נבואות כתובות מוקדם ומאוחר:
מלבי"ם
ויהי בעשרים ושבע, כבר כתב בסדר עולם שבשנת כ"ז למלכות נבוכדנצר כבש את ארץ מצרים, ופי' בעשרים ושבע למלכות נבוכדנצר, וכתב מהרי"א שלכן לא תפס בכאן החשבון לגלות יהויכין כמו שחשב בכ"מ לפי שזכר למעלה שימשך חורבנה ארבעים שנה ולא ידענו מאין התחילו אותם ארבעים שנה, לכן הודיע הכתוב שבכ"ז למלכות נבוכדנצר היה חרב מצרים, ומשם יצא לנו שבמות אויל מרודך נשלם החשבון כנ"ל: