וְגַ֤ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃
נחל שורק
ג. וגם את שבתותי נתתי להם וגו'. כאן אמר נתתי לשעבר ועשה לשבת חלוקת בפני עצמם ובדרך חידוש כמו שאמר וגם את שבתותי וכו'. ואפשר דיומתק הענין במ"ש בזהר חדש פ' וישב דבעבור מכירת יוסף היה גלות מצרים וכשבאו למרה קטרגה מדה"ד דהי"ל להיות שבע על חטאתם ז' זמנין רד"ו שנה בגלות ואמר הקב"ה שישמרו שבת והיא תכפר דשביעאה ההוא צדיקא בה אחיד וכדאי לפרה ע"ש באורך וז"ש וגם את שבתותי נתתי להם במרה מתנה וחידוש גדול לכפר עליהם ולבטל גלות ז' על חטאתם להיות לאות ביני וביניהם לדע"ת כי אני ה' מקדשם במביעאה והוא צדיקא בה אחיד ודא עקא ויאמרו וכו' ואת שבתותי חללו מאד כי לא ניצולו ממדה"ד אלא בשביל שבת. וזה טעם מה שאמרו רז"ל דאין ישראל נגאלים עד שישמרו שבת וכמו שהארכתי אני בעניי בדרושים בס"ד.
רש"י
להיות לאות. אות גדול הוא להם שנתתי את יום מנוחתי להם למנוחה הרי היכר גדול שקדשתים לי:
מלבי"ם
וגם את שבתותי נתתי להם, שהשבת הוא עדות על החידוש ועל ההשגחה הפרטית הבדוקה בישראל לעשות להם מופתים בשידוד הטבע, להיות להם לאות ביני וביניהם על ההשגחה והרשאת האלהות עליהם מצדי, ולדעת כי אני ה' מקדשם, שהם מצדם צריכים להתקדש מענינים הבשריים אל הרוחניות והקדושה שידבק בם הענין האלהי: