וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ׃
אהבת יהונתן
ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו בארץ וגו' ואפיץ אותם בגוים. נראה לבאר טעם למה יש עונש זה על הדם אשר שפכו בכוכה ויובן עפ"י מאמרו של הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לכן כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. והטעם דהארץ לא תתן כחה דמבואר הוא דכח הצומח אשר בארץ הוא מוציא הצמחים מכח לפועל ואם ניתוסף עליהם עצמית הצמיח' לא יוכל שאת ונבאש ונפסד וכן אם יתערב בו עצמית החי לא יוכל להצמיח הצמח ודם האדם היא הנפש ובו כל כח האדם ואם נשפך בארץ אינו מוצא הצמיחה מטעם הנ"ל. וזהו ענין שאמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה לא תוסיף תת כחה לך כי כבר נתבלבל הסיג ואינו יכול להוציא וזה שאינה נותנת כחה. וכן גבי עגלה ערופה שנתערפה בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע מטעם הנ"ל. וכן כאשר קונן דוד על מיתת שאול שנפלו בהרי הגלבוע אמר אל יהא טל ומטר עליכם לפי שנשפך שם דם אדם. וזהו שחרץ הקב"ה עונש על ישראל על דשפכו דם ואמר ואפיץ אותם בגוים ויזורו בארצות לפי דהארץ לא תוסיף תת כחה לפי דשפכו דם בתוכה ולכך נע ונד יהיו בארץ וזהו כדרכם וכעלילותם וק"ל:
מלבי"ם
ואשפך והגם ששפכתי חמתי עליהם שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם, שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמ"ש כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וכו') ועי"כ ואפיץ אותם בגוים, ומן הגוים זורו בארצות ובכ"ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וז"ש כדרכם וכעלילותם שפטתים, שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמדת עונותיהם לא יתר על המדה, ועי"כ ויבוא אל הגוים אשר באו שם, בא עמהם לגלות להשגיח שיהיה ענשם רק כמדת חטאם ומדה כנגד מדה, בענין שיכירו שהעונש הוא השגחיי, אבל עי"כ ויחללו (הגוים) את שם קדשי, אחר שראו שהשגחת ה' אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם עי"כ אמרו הלא עם ה' אלה שעדיין השגחת ה' דבוקה בם, וא"כ למה מארצו יצאו? ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה? ואמרו מבלי יכולת:
מצודת דוד
ואשפוך. לכן שפכתי עליהם חמתי בעבור דם הנקי אשר שפכו ובעבור טמאם את הארץ בגלוליהם: