יחזקאל לו:כ מפרשים: אהבת יהונתן, מדרש לקח טוב, רש"י ומלבי"ם באור המילות

ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. נראה טעם אל אשר יבואו אל הגוים אשר באו שמה. דלפי שחטאו ישראל כ"כ במרד ובמעל ועבדו ע"ז. אלו גלו לארץ רחוקה אשר לא שמעו ולא ידעו את נפלאות ה' אשר עשה להם לא נתגלה קלונם כי אין זה דבר חדש לא היה לעולמים ואולי המערכת מורה עליהם שיגלו אמה זו. ואולם הגוים אשר באו שמה והמה ראו מעשי ה' אבר עשה ואין אומה זו מונהגת עפ"י המערכת כי אם רעתם וטובתם הכל לפי מעשיהם וכאשר המרו באל משליכם אל ארץ אחרת ונתגלה קלונם יותר מאשר לו למעבר לים וז"ש ויבואו אל הגוים אשר באו שמה כדי לפרסם חטאם וא"ש:

ויהללו את שם קדשי וכו'. הענין חילול השם הוא מפני שהם מתביישין לומר שגלו עבור חטאם מארץ טובה אל ארץ אחרת. אולם אם הם נותנין סיבה לזה כי הארץ איננה טובה ולכך הוצרכו ליישב בארץ אחרת ומחללין את ארץ הקדושה אשר עיני ה' דורש אותה. או יאמר דמחללין את השם באופן שהם טועים אחר תאות הגופניות וידוע דהם יותר מחללין את השם בחטא משאר או"ה. דענין החוטא הוא אם מקבל מקרה מגרמיים השמים הוא עלול לאותו חטא ויש לו מעט התנצלות בזה היות הרשות נתונה. וגם יש ארץ שממנה יצא רשע ע"פ המזל הממונה עליה. אולם ישראל הם למעלה מן המזל וארץ הקדושה איננה מושפעת מן המזל דעיני ה' דורש אותה ואין לישראל התנצלות כלל על חטאם ומחללין את שם קדשו באמור להם עם ה' אלה ואין נשפעין מן המזל ומארצ' יצאו דגם א"י היא למעלה מן המזל וק"ל:

פס'. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. במלחמה לא כדרך שאחרים עושין שמשלחין חיילות והן באין בסוף אלא כשם שעשה משה דכתיב (דברים ג׳:ב׳) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו וגו'. וכן יהושע שנאמר (יהושע ה׳:י״ג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. וכן ביואב כתב (דברי הימים א י״א:ו׳) ויעל בראש יואב בן צרויה ויהי לראש ואשר יוציאם בזכותו ואשר יביאם בזכותו. ד״א ואשיר יוציאם במנין ואשר יביאם במנין. כענין שנאמר (במדבר ל״א:מ״ט) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. מלמד שצאן בלא רועה כלים והולכים. מהם טורפים זאבים ומהם דורסים אריות. מהם מתים ברעב ובצמא מהם נגנבים. והם נקראים עדת ה' מלמד שבזמן שישראל לביזה השם מתחלל. שנאמר (יחזקאל לו) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

ויבוא. לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי:

ויחללו את שם קדשי. השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו: