וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
אהבת יהונתן
וידעו הגוים כי אני ה' וכו' בהקדשי בכם לעיניכם. יובן עפ"י מ"ד בגמ' יוסף שקידש שם שמים בסתר נתוסף לו אות אחת משמו של הקב"ה כמ"ש עדות ביהוסף. יהודה שקידש שם שמים בגלוי ניתן לו השם כולו. לבאר זאת אציע לפניך מאמר הגמרא מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות והענין הוא דהשם העצם בשלימות מורה על דבר הנגלה לעין כל ר"ל דבו נעשין כל הנסים המפורסמות כגון עשר מופתים במצרים ועל הים ובמדבר ובימי השופטים והנביאים ראשונים ובימי בית ראשון. והשם של שני אותיות מורה על הסתר הדבר דכאשר נחרב הבית חשכו עינינו ואבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם ימי קדם בהלו נרו עלי ראשי אור טהור הממולח כעין הבדולח ושפע נבואה היתה בנו באותות ומופתים מראים ונמוגו כל יושבי הארץ מפניהם ועתה היא בסתר וגם הנס של מרדכי ואסתר היה בהסתר ע"פ הטבע דזה קם וזה נופל ובאמצעות היה הנס. ומסכים לזה מאמר הגמ' דלנו נעשים ניסים בכל יום אלא שאין שוטה נפגע היות הם בסתר ואיש הנלבב ילבב ויבין מעשה ה' הגדולות. וזהו דאמרי' מיום שחרב בהמ"ק די לעולם להשתמש בשני אותיות דהוא מורה על הסתר הדבר. וז"ש חז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר נתוסף לו אות אחת דכתיב עדות ביהוסף שמו הכוונה דזהו שם של שני אותיות ומורה על הסתר הדבר. אולם יהודה שקידש שם שניים בגלוי נקרא כולו על שמו דזהו מורה על דבר נגלה ומפורסם. וכשיגאלו ישראל יגאלו באותות במופתים כמו שהיה במצרים וז"ש וידעו הגוים כי אני ה' בהקדשי בכם לעיניכם ר"ל שם בן ד' אותיות המחולל פעמים כי מעת שגלו מישראל נפלה עטרת ראשינו ולא היה לנו אלא שם של ב' אותיות וידעו הגוים כי אני ה' כשיהיה גלוי וביד רמה וכנ"ל וק"ל:
מלבי"ם
וקדשתי את שמי, א. מצד שמחולל בגוים כמ"ש ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה, ב. אשר חללתם בתוכם ע"י מעשים רעים וידעו הגוים כי אני ה' א. בהקדשי בכם לעיניהם, שהוא מה שיקדש שמו ע"י ישראל, וזה ע"י שיכוף אותם לחזור בתשובה (כמ"ש למעלה (ס' כ') ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים וכו'):