כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּיוֹם֙ טַהֲרִ֣י אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וְנִבְנ֖וּ הֶחֳרָבֽוֹת׃
אהבת יהונתן
כה אמר ה' ביום טהרי אתכם וכו' ונבנו החרבות. נר' לבאר ע"פ מ"ד היכי דמי בעל תשובה באותו מקום ובאותה מעשה והענין הוא דאם אדם חוטא מיד נברא מלאך המשחית מאותו חטא והוא שורה באותו מקום אשר עשה המרי ואין יכול לבטל ולעקור את המזיק אם לא באותו מקום וזהו ענין בעל תשובה השב באותי מקום. ובני ישראל כשהיו יושבין על אדמתן לא היתה בריה אשר לא עבדו בה ע"ז כמ"ש ירמי' כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ועל זה ייעד הנביא דהר וגבעה ישפלו כדי לעקר החטא. ואולם אם יטהר הקב"ה את ישראל מכל עונותיהם לא יהיו אלו המקימות למכשול ולפוקה דנעשים כזכיות דהיינו שישובו מאהבה ולא יצטרך להתנועע ההרים והגבעות כי יעמדו על עמדם ונבנו הערים החרבות וע"ז אמר ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם ונבנו הערים החרבות כי יתכן שיבנו אח"כ כשכלה החטא וק"ל:
מלבי"ם
כה אמר ה' ביום טהרי, מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז והושבתי את הערים הנעזבות ויותר מזה כי גם ונבנו הערים החרבות, ויותר מזה כי גם הארץ הנשמה תעבד הגם שעד עתה החזיק אותה כל עובר לארץ שממה הבלתי ראויה כלל לעבודה, עד יתפלאו כולם: