וְלֹ֧א יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֤ל מוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִהַרְתִּ֤י אוֹתָם֙ וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
צוארי שלל
והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו וכו'. פי' כי בכל מקום שחטאו נבראו מקטרגים והם הן המזיקין לחוטא בשמים לקטרג עליו ויורדי' להתנקם ממנו כמשז"ל על ותמוגגנו ביד עונינו ובחסד עליון רב להושיע מהמזיקין הנבראים במקומות ההם. ואמר וטהרתי אותם כי גרמו בחטאם לגרש הקדושה ולהבי' בחדרי גופם הסט"א ואב הרחמן יטהרם מכל חלאת זוהמת הסט"א אשר בקרבם ואחרי טהרתם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים:
אהבת יהונתן
ולא יטמאו וכו'. מבאר שיתלבן הש"י את חטאתינו כתלג חיור דהענין הוא דאם אדם חוטא נברא מלאך המשחית המקטרג לבל יגיע אליו הטובה ואם שב האדם לאל יתב' נעקר המשחית כמ"ש וכל הר וגבעה ישפלו הכוונה מפני שלא היה הר בא"י שלא עבדו ע"ז וזהו המקטרג על ישראל. וגדול כח התשובה שנעקר המשחית עם ההר ולא ישאר שום רושם כלל מן החטא ולא יתביישו מן המקומות שעבדו עליהן ע"ז. וזהו ענין דאמרינן בגמרא היכי דמי ב"ת באותו מקום ובאותו מעשה מפני דבאותו מקום נשאר המשחית ואם שב לאל יתברך נעקר המשחית באותו מקום לפי שהוא מליץ רע וזהו ענין שאמר והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם וא"ש. והיו לי לעם ידוע דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רק י"ל דכשאדם מתעורר בתשובה מעצמו א"א שלא יחטא אבל כשהקב"ה מעוררו בתשובה הרבה ריוח והצלה לפניו שלא יחטא אפי' בהרהור וז"ש כאן והושעתי אותם מכל מושבותיהם היינו שהקב"ה יושיע אותם שיחזרו בתשובה ואח"כ והיו לי לעם שלא יחטאו אפי' בהרהור וק"ל:
אהבת יהונתן
ואנכי אהיה להם לאלהים יובן ע"פ מה דאמר יעקב והיה ה' לי לאלהים דענין תפלתו היה לפי שכשאדם חוטא המדה"ד מתוח עליו וצריך לעשות דינו וכן אי' כל האומר הקב"ה ותרן וכו' ואין מרחמים בדין ואולם הרחמים הוא אם הדין נעשה ברחמים אין הדין כ"כ קשה דנפרעין ממנו מעט מעט ואם הדין חורץ עונשו כפי הראוי לו מן הדין נפרעין ממנו במהירות בלי הפסק וזהו שביקש יעקב רחמים על עצמו והיה הכוונה מדה"ר שהשם של ד' הוא רחמים יהיה לי לאלהים לדיין ויהיה רחמים בדין שלי. וז"ש ואנכי ר"ל שם העצם אהיה להם לאלהים שהוא אל מלא רחמים וק"ל: