וְיָשְׁב֣וּ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֤י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
נחל שורק
ג. אשר נתתי לעבדי ליעקב. פירשו המפרשים שנתתי לו נחלה בלי מצרים והיינו שאמרו רז"ל שעתידה ירושלם להיותה ככל ארץ ישראל. וארץ ישראל תתרחב בכל העולם כי כל ההרים הרבים אשר בארץ ישראל יהיו מישור כמש"ה והיה העקום למישור והרכסים לבקעה וכו' ואז יהיה ניכר עוצם ארכה ורחבה של ירושלם וארץ ישראל וז"ש ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל. ועוד נראה שעל ידי רוחניות התורה מתרחבת הארץ. והדברים ק"ו שנזכה אז ללמוד תורה מפיו יתברך ועי"ז תתרחב מאד ועמ"ש בהפטרת ט"ב ע"ש ודוק.
אהבת יהונתן
וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים. וי"ל מה ענין שכר זה על זאת המצוה ונראה שאמר הקב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ואמרי' בגמרא מלמד שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו ולפי הפשוט הוא תמוה איך יתכן שקיפל הקב"ה את א"י תחתיו ואין דעת האנושי סובלת ונר' עפ"י מ"ד שדי על שם שאמר לעולמו די הכוונה דכאשר אמר הקב"ה שתמתח הארץ על גבוליה סביב היתה מתפשטת והולכת בלי גבולות ותכלית כי החומר היולי היתה מרכז האמצעי וממנה התפשטה הארץ עד אין קץ וכאשר אמר הקב"ה די נשארת על תכונתה כמו שהיא. ואי' למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם ר"ל זו היתה חומר הראשון ומזו נבראת הארץ. ואי' בגמרא והובא ברש"י ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום כד מטי לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי. יהיב דעתיה למיהדר קפצה לו הארץ וביקש לילך לחרן מיד בא השמש כדמסקינן בגמרא וישכב שם בלילה ההוא ויחלום וכו' ואותו מקום היה הר המוריה מקום שנעקד יצחק וזהו אבן שתיה שממנה הושתת העולם וכל העולם נמתחת ממנה. וזהו ענין שאמר הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ומבואר בגמ' הענין שקיפל כל הארץ תחתיו. כי אותו מקום הוא יתד שהכל תלוי בו וגם זהו כוונת הגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך ענין נחלת יעקב הוא בלי מצרים כי מן נחלתו הושתת העולם ולולי מאמר הקב"ה די לא היה לה גבול. וגם זהו כוונת התנא ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום וכו' בירושלים כי מן הר המוריה היתה מתפשטת והולכת הארץ והבן זה. וז"ש כאן וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב ר"ל שיהא נחלה בלי מצרים. ואמר וירבו עליה הכוונה שיהיו כולם בא"י ואעפ"כ הארץ מחזקת אותם כי תתפשט על גבולה וק"ל. ודוד עבדי נשיא עליהם יובן עפ"י הפסוק שבטי יה עדות לישראל כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ונרא' לבאר הענין דאי' בפסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים ובפרטן אתה מוצא ס"ט ותי' הרלב"ג והאבן עזרא דיעקב היה משלים לשבעים וזהו סימן לדורות דהיו שבעים סנהדרין ומופלא על גביהן כדעת ר' יהודה דסנהדרין הם צריכין להיות ע' ומכאן נראה דהמופלא היה חשוב בסנהדרין מדחשיב יעקב עמהן ויוסף בן גוריון כתב בספרו לרומיי' דאע"פ שפסקה המלוכה מבית דוד בבית שני המופלא שבסנהדרין היה מבית דוד וזהו ענין שאמר המשורר שבטי יה עדות לישראל הכוונה דשבטי יה בעת בואם למצרים היו ס"ט וס"ט עולה במ"ק ט"ו וזהו כמנין יה וזהו שבטי יה והוא עדות לישראל כשיושבין בדין שיהיו ס"ט והמופלא משלי' לשבעים וזהו כוונתו כי שמה ישבו כסאות למשפט ואותן יהיו כסאות לבית דוד וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם אע"פ שלא יהיה מלך מ"מ לא יסור שבט מיהודה דהיינו המופלא שבסנהדרין וק"ל. באופן אחר נראה דכתיב לא יסור שבט מיהידה עד כי יבא שילה ובפסוק הזה פרקו הכופרים אמנם כוונת הכתוב הוא דהנה שית אלפי שנין הוי עלמא והם ששת ימי המעשה הנזכרים במעשה בראשית ויום הז' רמז לאלף השביעי והוא יום שביתה יום אסור בעשיית מלאכה וענין השביתה הוא שלא יתנועעו המזלות ולא יפעלו בשפלים כמו בששת אלפים שנה וענין אלף השביעי הוא שלא יצטרכו למלך כי ה' הוא מלכם ומלת שילה הוא לשון מנוחה כמ"ד אל המנוחה זו שילה והוא ענין שביתה וז"ש לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה הכוונה עד שיבא עת המנוחה זו אלף הז' יתנהג במלוכה והותרה בזה שאלת הנוצרי'. וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם ר"ל כל ימי עולם וק"ל: