וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃
אהבת יהונתן
ועל יריב יעמדו למשפט. מה שאמר לשון עמידה. היות ידוע דכהן הוא מסטרא דחסד ולכך שחיטה כשירה בזר לפי שהשחיטה הוא מדת אכזריות ידוע אם הב"ד עומדין במשפט אינם יכולים להעמיד על בוריו הדין לזכות משא"כ הכהן דבלא"ה הוא מסטרא דחסד יוכל לעמוד במשפט ואפ"ה יכול לזכות וז"ש ועל ריב יעמדו למשפט וק"ל:
אהבת יהונתן
בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. י"ל למה שינה הלשון דאצל מועדים שייך קידוש ואצל שבת שייך שמירה. אכן נראה דידוע למה מקדשין החודש לפי שאין ללבנה מהלך קבוע לכך צריך לקדש עפ"י הראיי' משא"כ אם יש לה קביעות א"צ לקדש וכדתנן החודש שנראה בזמנו אין מקדשין אותו ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור ז' ימי בראשית והיינו שיהא להלבנה מהלך קבוע ולא יצטרך לקדש המועדות וז"ש בכל מועדי ישמורו וידוע דשבת תולה בכניסת ליל ז' ולעתיד יהיה יום ולא לילה ויצטרכו לקדש השבת כמו קידוש החדש וז"ש ואת שבתותי יקדשו וק"ל: