הָאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֙מֶר֙ הָֽאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ׃
מלבי"ם באור המילות
מעשר, עשירית. העשירית הוא המספר והמעשר הוא מה שמפרישין מעשר. את הבת היו מפרישין למעשר מן הבת הגדולה של החומר, (כמ"ש פי"ד), לכן אמר מעשר החומר הבת, אבל את האיפה לא היו מפרישין, כי היה מנת הנשיא ששית האיפה מחומר החטים והשעורים, לכן תפס רק שם המספר :
מלבי"ם
האיפה והבת, החומר הוא שלשים סאין בין ביבש בין בלח, וזה יהיה קבוע מן המלך ועפ"ז יקבע גם את המדה הקטנה שלוקחים בה מעשר מנת המלך שלא יגדיל אותה יותר להונות את העם, רק יהיה להם תוכן אחד לענין לשאת מעשר, שיהיה תמיד מעשר של החמר הבת במדת לח, ועשירית החמר יהיה האיפה במדת היבש, ויהיה תמיד מתכנתו כפי החמר, שיהיה תמיד מעשר של החומר, ואם יקטינו את החומר יקטין ג"כ את האיפה והבת:
מצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמנחת שי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
תכן אחד. לשון מניין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח) מדה אחת זו עשירית לחומר של יבש שהוא שלשים סאין וזו עשירית לחומר הלח: