וְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת־הַבָּֽיִת׃
אהבת יהונתן
וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי. ידוע דשבעה ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו וכו' מפני חשש אונס טומאה ושמא לא ישים אל לבו בטומאתו ולכן ז' ימים דאז ודאי נטהר מכל טומאה ישינה. וטומאה חדשה לא בא עליו ולכך הכא נמי וכן תעשה בשבעה בחדש וקאמר הטעם מאיש שוגה שיהא שגגה בטומאתו ולכן צריך להמתין ז' ימים דלעתיד יהיה יוה"כ ביו"ד בניסן וא"ש. ואגב אמר אמ"ו הטעם מ"מ יוה"כ בעשירי בחדש מפני דחטא אדה"ר היה בע"ש יום א' בר"ה וכשחטא קיבל עליו נזיפה דכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. ולא נתייחד הדיבור עמו עד אחר שכלו ז' ימי נזיפה כמו גבי מרים. ובשבת לא קיבל נזיפה רק ביום א' וא"כ כלו ז' ימי נזיפה בשבת וביום א' שהוא עשירי בחדש נתייחד הדבור עמו ונתרצה לו ולכן נקבע בו ביום. ובאמר זה היה בניסן ולכן לע"ל יהיה נמי בניסן. ולכן כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' דתשיעי היה בשבת צא וחשוב:
רש"י
וכן תעשה בשבעה בחודש. יש לומר וכן תעשה כל שבעה וכן הוא אומר למעלה שבעת ימים יכפרו על המזבח ורבותינו כך פרשוהו במנחות וכן תעשה פר שאינו נאכל בשבעה שבטים שחדשו דבר והורו ב"ד שלהן שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב צבור על פיהם שמביאין פר העלם דבר:
מלבי"ם באור המילות
מאיש שוגה ומפתי. השוגה היא שגיאה עיונית, וזה ההבדל בין שגה ובין שגג, כמ"ש בס' התו"ה (ויקרא סי' רמ"ג) והוא מי שמעיין וטועה בעיונו דהיינו שגגת הוראה והפתי, הוא השוגג מפני חסרון ידיעה :
מלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
מאיש שוגה ומפתי וגו'. הרי זה מקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי אחר שבעת ימי המלואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאותם ואשמותם ויתכפרו שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר: