אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃
מצודת דוד
אל תירא. אל תפחד מפני מי אשר אשלחך אליהם פן תכשל בלשונך ויקצפו עליך כי אני עמך להצילך מיד הבאים להרע עמך:
אהבת יהונתן
אל תירא מפניהם וכו'. פי' דאי' במד' מלאכי צבאות ידודון ידודון כששמעו המלאכים הדברות מפי הגבורה נתקנאו בישראל ורצו להזיקם אמר הקב"ה בני אברהם יצחק ויעקב הם שנ' ידודון א"ת ידודון אלא ידדון. והנה באמת למה היו המלאכים מתקנאים בהם ונ"ל דישראל לא היו שלימים כ"כ ושפיר אמרו מה אנוש כי תזכרנו תנה הודך על השמים אבל אם ישראל שלימים הם אדרבא חונה מלאך ה' סביו ליראיו וזהו הי' דאגת ירמיה שאינו כדאי להיות נביא ואע"כ נתייחד אליו הדבור ומתיירא פן יקנאו בו המלאכים לכך צריך הקב"ה לזרזו אל תירא כי אתך אני בעצמי ובכבודי לשמרך ולהצילך ועם זה א"ל הקב"ה ששונאיו יכולו לו וגם יעשו לו רעה רק שהוא ית' עוזרו ולכך לא הבטיחו אל תירא כי לא יעשו לך מאומה אבל אמר להצילך ר"ל אחר עשותם לו הרעה וק"ל. או יאמר ע"פ מ"ד דשמואל הנביא נענש על אומרו אנכי הרואה. ולכאורה איך הי' לו לומר הלא הם שאלוהו איה הרואה והוכרח להשיב להם אנכי הרואה. ומה גם להבין הפסוק כי לפנים יקראו לנביא היום רואה למה באמת לפנים קראוהו רואה ובימי שמואל נקרא נביא. אמנם י"ל דהנה ב' עניני נביאים הם אחד שידבק נשמתו למעלה והשני אינו כ"כ רק שיבוא הרה"ק עליו ואז ותחל רוח ה' לפעמו. ואולם הרואה לא יעלם ממנו דבר כי הוא במעלה עליונה ולא יסתר מנגד עיניו דבר והתחייב מזה שלא יוכל שום אדם לעשות לו דבר רע. משא"כ הנביא אינו במדרגת רואה רק בעת השראת הרוח הקודש עליו: