ירמיהו ב:יב מפרשים: צוארי שלל, רש"י, מלבי"ם באור המילות ומלבי"ם

שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם ה'. אפשר במה שפירשנו בעניותנו בס' הקטן דברים אחרים בדרוש לשבת כלה דרוש י"ט בדרשת חזקיה ארץ יראה ושקטה דיראה שלא יקבלו ישראל התורה ואח"ך שקטה דהכונה דתנאי התנה הקב"ה עם שמים שיקבלו התורה שבכתב ישראל ועם הארץ שיקבלו תורה שבע"פ ע"ד שכתב ילקוט ראובני האזינו השמים תורה שבכתב הוי"ה והארץ תורה שבע"פ אדנ"י ובתנחומא פ' נח שלא רצו לקבל תורה שבע"פ ולכן ארץ יראה עש"ב ובזה נבא אל הביאור דעתה בי הן בעון עע"ז וביטלו תורה שבכתב לז"א שומו שמים על זאת שהיא התורה והיינו שגם התורה שבכתב המתיחסת אל השמים בטלו וע"ז שומו שמים. וכי תימא תנתן התורה למלאכי השרת ושערו וחרבו מאד חדא דבטל חלק הפשט לגמרי ועוד שהתנאי שהתנה הקב"ה היינו אם יקבלו ישראל התורה ולכן שערו חרבו מאד נאם ידוד אלהים שם הויה שהוא מיוחד לתורה שבכתב:

כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות וכו' אפשר במ"ש דמורד מתשמיש אם היא רוצה כופין אותו להוציא וגם יש סברא דרועה זונות כופין להוציא וז"ש כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו וכו' והו"ל דין מורדת ולא עוד אלא לחצוב להם בארות וכו' כמו רועה זונות ובשניהם יכול להוציא:

(ב) א"נ אפשר במ"ש רבינו הרמ"ק זצ"ל בס' תומר דבורה במדת נושא עון דכשהחוטא עובר נברא קטיגור וזה הקטיגור עומד לפניו יתברך ושואל מזון והקב"ה זנו ומפרנסו היש עלבון כזה ותסמר שערת האדם וז"ש אותי עזבו שביטלו התורה ועבירות עשו הרבה. ולא עוד אלא לחצוב להם וכו' שהכריחוני כביכול לחצוב וכו' לזון המקטרג:

שמו שמים. ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א י״ד:ט׳):