ירמיהו ד:יא מפרשים: רש"י, מלבי"ם באור המילות, מצודת דוד ומצודת ציון

לעם הזה. על העם הזה כשיגלו כולם:

צח. מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה.

בעת ההיא. בעת בא הפורענות יאמר לעם וכו׳ הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הוא יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולה:

צח שפים. מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר, ל"א צח ל' צמא דמתרגמינן צחותא:

דרך בת עמי. אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן אהבוניי"ר בלעז כמו ויזרם במזרה (לקמן כא):