כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔ה וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם סֹלְלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הָפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃
רש"י
כרתו עצה. לא מפיק ה"א והוא ל' עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה ועצה האמור כאן ל' הרבה עצים כמו דגה ל' דגים הרבה:
מלבי"ם
כי כה אמר ה' כרתו עצה, ר"ל הגם כי באה מצות התורה שבעת ילחמו על עיר לא ישחיתו כל עץ מאכל לשפוך בו סוללה, למען לא ישחיתו את הישוב, כמ"ש כי ממנו תאכל, לא כן פה אמר ה' בהפך שיכרתו כל עץ הנמצא בה ולשפוך בו סוללה על ירושלים כי הפקידה הזאת אינה על אנשיה לבד כי אם על העיר בכללה, כי היא העיר הפקד כולה הפקידה היא על כל העיר שתוחרב לגמרי, יען כי עושק בקרבה, כמ"ש כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים: