רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
צוארי שלל
רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה. אפשר דידוע כי כאשר האדם חולה בגופו היינו מסיבת עונו והחולי העיקרי הוא בנפשו שפגם באבר או בגיד המתיחס אליו אותה המצוה שביטל ממ"ע או שעבר על ל"ת כמו שביאר באורך רבינו מהרח"ו זצ"ל בשערי קדושה ע"ש באורך. וז"ש רפאני ה' בנפשי וארפא בגופי הושיעני מיד המקטרג הנברא בעוני ועומד לקטרג בשמים על נפשי ואושעה מהיסורין שבגופי. כי תהלתי אתה ואין לי גואל מבלעדיך:
צוארי שלל
(ב) א"נ אפשר במ"ש בח"מ סימן ת"ך דהחובל לא מצי למימר לנחבל אני ארפאך וטעמא דמצי אמר ליה דמי עלי כאריא ארבא. ועוד כתבו מרן והפרישה דאיכא טעמא אחרינא אסיא דמגן מגן שויא וז"ש רפאני ה' מדת רחמים כי במדת הדין לא מצינא למיקם וכי תימא אם אינו מן הדין דמי ח"ו לאסיא דמגן מגן שויא לז"א ח"ו וארפא אדרבא על ידך הוא רפואה אמיתית. וכי תימא מאחר שכל היסורין נגזרו ממנו ית' א"כ ח"ו יאמר החולה דמיא עלי כאריא ארבא על כן אמר כי תהלתי אתה אדרבא היסורין שנתת לי הם תהלתי שאתה נפרע מעט מעט ממני כדרך אוהב כמ"ש פ"ק דע"ז:
צוארי שלל
(ג) א"נ ראיתי לרבינו הרב מהרח"ו זצ"ל בס' עץ הדעת טוב והם דרשותיו כ"י בפ' אם יקום והתהלך וכו' ורפא ירפא שכתב דע כי רפואה הבאה לאדם על ידי ה' איננה על ידי צער ולכן אין הפ"א דגושה אלא היא רפה במו שאמר הכתוב רפאני ה' וארפא אבל רפואה ע"י בשר ודם יש ברפואתה צער כנודע לכן ורפא ירפא שני הפיהי"ן דגושות עכ"ד וק"ק דהכתיב מחצתי ואני ארפא וכתיב כי הוא טרף וירפאנו וכן זולתם ויש לישב. ולפי דברי הרב מהרח"ו זצ"ל יתישב יותר הדרך הקודם דבעלמא אמרינן אסיא דמגן מגן שויא וכל קבל דנא אמר רפאני ה' במדת רחמים מאוצר מתנת חנם. וכלפי אסיא דמגן מגן שויא ותהי להפך אדרבא וארפא בלי צער משא"כ בבשר ודם אפי' בשכר שלם היא בצער ואחר זמן רב הראני ידידי המשכיל כמה"ר שמואל הכהן נר"ו שדברי מהרח"ו הנזכר הם דברי רבינו בחיי ע"ש ודוק בדבריו הטב: