כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלוֹמִ֔י שֹׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃
מלבי"ם
כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע"י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ"א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר"ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי"כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי"כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע"כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר: