ירמיהו לד:ח מפרשים: צוארי שלל, רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון

אחרי כרות המלך צדקיהו ברית את כל העם וכו' שמעתי מגדול א' שהקשה אמאי הוצרך לכרות ברית לשלח העבדים. הרי כתוב בתורה פ' עבד עברי. ועלה בלבו לומר שאין עבד עברי נוהג בזמן שאין היובל נוהג וכבר אז גלו עשרה השבטים ואין כל יושביה עליה ולהכי הוצרך הברית. ואני עני"תי להרב הנז' דמקראי משמע דכל זה על מצות התורה שהיו חייבים לקיים וכדכתיב אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים לאמר מקץ ז' שנים וכו' ולא שמעו אבותיכם אלי וכו' ותשובו אתם וכו' ופשט הכתובים מוכה דתחלת קלקולם היה לעבור פי ה' לבטל מצוה דאורייתא. ותו אם לא היו חייבין על פי הדין למה כרתו ברית ונתחייבו. ואם הם לא ידעו דפטירי א"כ גם הברית יש לפקפק בו דטועים בדעתם היו והגם שיש לידחק אין הדברים מתישבים:

ואחרי הפרדי מהרב הנזכר נזכרתי מאי דאמרינן פ"ק דמגילה דף י"ד אחולדה ובמקום ירמיה היכי מתנבאה איהי וכו' ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרה שבטים ומנ"ל דאהדור דכתיב כי המוכר אל הממכר והלך לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהם ופירש"י כי המוכר אל הממכר לא ישוב יחזקאל אמרו וכו' ומתנבא שיהא יובל בטל והמוכר שדהו לא ישוב לו. אפשר יובל בטל משגלו עשרת שבטים בימי חזקיהו שנאמר לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות ויחזקאל היה מתנבא אחר זמן שיבטל אלא מלמד שירמיהו החזירן באותה שעה שנמצא הספר והיא שנת י"ח ליאשיהו וכו' וחזרו למנות את היובל ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית עכ"ל והרמב"ם בעשירי דשמיטה דין ח' כתב משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות שנא' וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והיא שלא יהיו מעורבין שבט בשבט אלא כלן יושבין כתקנן וכו' ובזמן שהיובל נוהג נוהג דין ע"ע וכו' ע"ש:

וחזיתיה לגדול דורנו מהר"ח אבואלעפיא זלה"ה בס' ישרש יעקב דף נ"ד שם במגילה שכתב דמ"ש הרמב"ם דמשגלו שבט ראובן וכו' היינו משום דלא הספיקו למנות עד שחרב הבית כתב שבטלו היובלות. ומ"ש הרמב"ם דמשבטלו היובלות בטל דין עבד עברי לא קאי למ"ש תחילה משגלו שבט ראובן וכו' שהרי יכולין למנות אלא שלא הספיקו רק מיירי כשגלו אחר שהחזירן ירמיהו. אך ק' איך מנו יובלות כשהחזירן ירמיהו והא לא חזרו כלן כמ"ש רש"י פ' חלק ואחר דבעינן כל יושביה עליה ולא חזרו כלן איך מנו יובל. ושמא מאחר שהחזיר מקצת כל שבט כל יושביה עליה מקרי וצ"ע עכ"ל:

אחרי כרות המלך. בשנה השביעית למלכו כך שנינו בסדר עולם ויהי בשנה השביעית באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' אמרו ליחזקאל עבד כהן שמכרו רבו מהו שיאכל בתרומה כלומר לפי שהיו רוצין לומר לא נענש על המצות על שהחזירו את העבדי':