וַיֹּ֛אמֶר הַמֶּ֥לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אֲנִ֧י דֹאֵ֣ג אֶת־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־הַכַּשְׂדִּ֔ים פֶּֽן־יִתְּנ֥וּ אֹתִ֛י בְּיָדָ֖ם וְהִתְעַלְּלוּ־בִֽי׃ (פ)
מלבי"ם
אני דאג את היהודים, מפני שהיו בירושלים שתי כתות, כת א' שרצו להשלים עם הכשדים, וכת השרים עם המלך שרצו להלחם, ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמ"ש ביחזקאל סי' כ"א, וע"כ היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמ"ש אח"ז, וא"כ לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון:
מצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
פן יתנו אותי. הכשדים ביד היהודים לומר מלככם יהי עבדכם על שקדמתם להשלים עמנו: