הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
אהבת יהונתן
הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא. ידוע מ"ד במדרש כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה הדבור מתייחד עם משה מפני שהיו כנז פין. ואמר אמ"ו זלה"ה דמצינו במדרש שאמר הקב"ה למלאכי השרת מה אבל יושב ודומם אף אני אשב ואדום דבכל מקום עמו אני בצרה ובמדבר היה לישראל כעין גלות וא"כ כביכול יושב ודומם לכן לא היה הדיבור מתייחד עם משה. ולכך בגלות המר הזה נאמר לבא לפומא לא גלי לפי שאין דבור אמנם כאן היה הדבור עם ירמיה לפי שהיה עדין קודם חורבן הבית. ואף שחורבן מצרים היתה כמה שנים אחר החורבן מכל מקום הדיבור הי' מקודם וק"ל:
רש"י
לבא נבוכדראצר. זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ד) כמו ששנינו בסדר עולם: