הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃
אהבת יהונתן
הגידו במצרים וכו' ידוע דיונה הנביא לא רצה ללכת אל נינוה העיר הגדולה דשמא ינחם ה' על הרעה ויאמרו נביא שקר הוא ולפ"ז איך ניבא כאן ירמיה על מצרים שמא יחזור ה' על הרעה. אכן איתא לטובה אין הקב"ה חוזר ולכך גבי נינוה כתיב ונינוה נהפכת אין כאן טובה בשום צד ויכול לחזור בו אכן כאן כתיב לבוא נ"נ מלך בבל וא"כ טובה היא לנ"נ ואינו חוזר לכן שפיר אמר הגידו במצרים וק"ל:
מלבי"ם
הגידו, תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח"כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך: