כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃
מלבי"ם
כי, גם מי דימון שהיה רחוק יותר ממואב מלאו דם מהרוגי מואב כי אשים על דימון נוספות, מחנות צוררים אשר יתאספו שם שנית להלחם עם הבורחים לפליטת, ר"ל וגם ליתר הפליטה שימלטו מיד אויבים ויחבאו ביערות (אשית עליהם) אריה וחיות רעות שיכלו בהם, ולשארית (מואב אשית) אדמה, ולהשארית המעט שישארו נחבאים במדינה, אשית עליהם את האדמה בעצמה שאדמת מואב החרבה תמית את יושביה ברעב ובדבר, (ופסוק זה הוא דברי השם):