כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃
רש"י
כי את עול סבלו. עול שהיה סבל לחזקיה ושהיה מטה את שכמו למשא כבד להעלות מס קשה ואת שבט יהודה שהיה נוגש בו בחזקיהו:
מלבי"ם
כי את על סבלו, נשא משלו, משור שבעליו מטה שכמו אל עבודת האדמה שיש בזה ג' דברים א. העול שסובל על צוארו, ב. בעליו שהולך אצלו ומטה שכמו ע"י העול באכזריותו, ג. השבט שבו מכה אותו בכל עת והמשיל שעבודם אל אשור בג"ד אלה. א. כובד המס הוא העול שסבלו, ב. המושל האכזר הוא המטה שכמם לסבול העול של המס, ג. חיילותיו ומחנהו הוא השבט בו הכה אותם כל עת שלא שמעו למשמעתו. והנה לפעמים יסור מהם העול וכובד המס, אבל עדיין המושל האכזר קיים, ולפעמים שמת גם המושל אבל עדן עמו ומחנהו קיימים שהם השבט, עז"א כי במפלת סנחריב נושעו מכל צד, כי בפעם אחת נשבר עול סבלו, שהוא המס והעבודה שעבד בם, וגם מטה שכמו הוא מלך אשור שנהרג ע"י בניו, וגם נשבר שבט הנגש בו, שהוא מחנהו שנהרגו ע"י המלאך, וכולם החתת ושברת כביום מדין שהצירו לישראל ונהרגו ג"כ ע"י נס כולם בלילה אחד (שופטים ו׳:א׳), ולדברי חז"ל היה מפלת מדין ואשור שניהם בליל פסח ובזכות העומר: