פירוש על ישעיהו י:א

חקקי און. שטרי און, שטרות מזוייפין:

הוי, שם הקריאה (שני פסוקים האלה נסמכים על פסוק ג', הוי החוקקים וכו' להטות מדין דלים וכו', אשאלכם, ומה תעשו ליום פקודה?

הוי. יש להתאונן על החוקקים הם סופרי הדיינים על כי המה חוקקים און ר״ל כותבים דבר שאינו הגון וכשר:

החוקקים. ענין כתיבה:

החקקים. מניחי הדתות והחקים נקראים מחקקים בכ''מ (דברים לג כא, לקמן לג כב, תהלות ם' ט', קח ט', משלי ח' טו, לא ח'), כי כל דבר שאינו מבורר לכל רק המצווה הדבר יודע טעמו נקרא חק, ולכן נקרא מניח החקים האלה מחוקק ומכתבים בכבד, מפני שלא כל אחד יודע לזייף השטר רק עושהו ע''י סופרים הבקיאים במלאכת הזיוף לכן הוא פעל יוצא. ובארנו במק''א כי

ומכתבים. בספרי ספרד יש מאריך בוא"ו:

הוי החוקקים. עתה דבר על הדיינים ועל סופריהם הדיינים היו מטים את הדין ואומרים לסופריהם לכתוב דין שפסקו שיהא להם קיום, ואומר החקקים על הסופרים, ואמר ומכתבים על הדיינים, כי הם מכתבים, וכתבו יוצא לשלישי הם מצוים לסופרים לכתוב והסופרים כותבים וחוקקים חקקי און והדיינים מכתבים להם אותו העמל והאון:

הוי החוקקים. הוי כמו קריאה לשופטים ולדיינים וסופריהם:

ואחר זה, זכר בכאן ההתראה הרביעית שהתרה הקדוש ברוך הוא בבני ישראל באומרו (א) הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, והתרעומת הזה היה כנגד הסופרים והדיינים, אם הסופרים שבשטרותיהם היו כותבים זיופים ושקרניות, ועל זה אמר, הוי החוקקים חקקי און, כי החוקק יאמר על הסופר, וכאומרו (בראשית מט, י) ומחוקק מבין רגליו, ולפי שגם כן יאות לסופרים לכתוב טענות הבעלי דינין, אמר עליהם, ומכתבים עמל כתבו, שהם היו מרבים בכתיבה כדי לתת הוצאה לבעלי דינין. וכנגד השופטים אמר (ב) להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי, רוצה לומר שהיו מטים הדין כנגד הדלים, וגוזלים המשפט מהעניים, והיו עושים זה כדי לשלול ולגזול האלמנות והיתומים, והוא אמרו להיות אלמנות שללם והוא מקרא מסורס להיות שללם מאלמנות, ואת היתומים יבוזו, ויהיה אוי הנזכר בכתוב מושך עצמו ואחר עמו, הוי החוקקים חקקי און וגומר, הוי להטות מדין דלים, אחרי שכל כך הגיעה רשעתכם, (ג) מה תעשו ליום פקודה, והוא היום שיפקוד ה' עליכם הרעה והגלות, ולשואה ממרחק תבוא, והוא מלך אשור כשיבוא עליכם, על מי תנוסו לעזרה, ר"ל למלט מן הצרה ההיא, על מי תנוסו אם על השם יתברך, כמו שאמר המשורר שמ"ב כב, ג) משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תוציאני, ואם על תורתו שתגן בעדכם, אמר שכבר נפלה ביניכם, וזהו ואנה תעזבו כבודכם, ואמר זה כנגד הגאוה וגודל הלבב שהיה להם, כלומר ואנה תעזבו כבודכם המדומה וגאותכם המהוללה.

ומכתבים. לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי:

החקקים, השופטים הניחו נימוסים של און, וההמון מכתבים של עמל כתבו:

ומכתבים. הדיינין עצמם המצוים לסופריהם לכתוב המה יצוו לכתוב דברי עמל:

אָוֶן מורה הכח החפשי שלא במשפט, ובא לרוב על השתמשות באונו וכחו זה נגד חברו להעביר דינו ועמל מציין יגיעת הנפש בדבר נגדיי לה וחטא בערכה, לכן השטרות המזויפות מכנה עמל, כי א''צ לזה און ועצמה, ולהטות מדין דלים מכנה און :

ומכתבי'. פועל יוצא לשני' פועלים', מהבנין הכבד הדגוש ויהיה עמל דבוק עם כתבו: