ישעיהו י:ז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומצודת דוד

והוא. סנחרב:

והוא. ידמה, כמו כאשר דמיתי (במדבר ל"ג נ"ו), והוא מגזרת דמיון, והטעם לא יחשב כי להוכיח שלחתיו, רק אין לו מחשבה כי אם לעקור את הכל:

והוא פה נשוא המאמר, ר"ל אבל הוא אשור לא כן ידמה, שהוא רק שבט אפי, והמאמרים מגבילים, נגד מ"ש, אשור שבט אפי, בגוי חנף אשלחנו, אמר והוא לא כן ידמה שאינו מדמה דמיונו כשבט ביד מרימיו, כי הוא מדמה שכחו מעצמו לא מאת ה' ונגד מ"ש ומטה הוא בידם זעמי, על עם עברתי אצונו לשלל שלל, אומר ולבבו לא כן יחשב, הוא לא יחשוב כן במחשבתו שתכלית הליכתו לתקן את העם ולהחזירם בתשובה לא לכלותם כי להשמיד בלבבו, שנגד מה שה' הגביל בשליחותו שלשה תנאים א. שלא ילך ע"מ להשמיד רק ע"מ לתקן ולהחזיר החוטאים בתשובה כמ"ש ולשומו מרמס כחומר חוצות. ב. שישלוט רק על ממונם לא על נפשותיהם, כמ"ש לשלול שלל. ג. שלא יריע רק לחוטאים לא להצדיקים כמ"ש ועל עם עברתי אצונו. אבל הוא לא כן יחשוב, כי א. להשמיד בלבבו, לא לתקנם בתשובה רק להשמידם מן דתם ואלהיהם ב. להכרית גוים, לא לשלול נכסיהם לבד רק להכרית הגוים בעצמם ג. גוים לא מעט, שלא יחשוב שנשלח רק על עם עברתי, כי בלבבו להכרית גוים רבים וגדולים לא להכרית מעט, כי בעיניו שוה כצדיק כרשע:

לא כן ידמה. שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז: