כִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣יא חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר׃
רש"י
ומבוסה. מרמס כמו בוססו את חלקתי (ירמיה יב) וכמו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י):
מלבי"ם
כי יום מהומה, קודם הכיבוש המם אותם עד שנמסרו ביד האויב ומבוסה, בעת שנכבשה העיר בסס ודרך אותם על חלליהם, ומבוכה, אחר סור האויב הלכו נבוכים לארצות שונות לגולה, וכ"ז היה להם מאת ה' צבאות וגזרתו מקרקר, מספר איך לא השכילו במלחמתם ולא ידעו הנהגת המלחמה, שהלא בעת בא האויב בעוד שהחומה היתה חזקה ולא נפרצו בה פרצות אז היה להם לקחת את נשק בית היער ולהלחם מעל החומה, והם עשו בהפך, תחלה האויב קרקר ועקר את קיר החומה, והם לא עמדו נגדו רק ושוע אל ההר, פנו לישועה אל ההר להשגב בהר ציון, והניחו את האויב להשחית החומה: