הִבּ֧וֹק ׀ תִּבּ֛וֹק הָאָ֖רֶץ וְהִבּ֣וֹז ׀ תִּבּ֑וֹז כִּ֣י יְהוָ֔ה דִּבֶּ֖ר אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
אבן עזרא
הבוק. מגזרת בוקק, והוא שם הפועל מהפעלים הכפולים. תבוק. כמו תסוב (תהלים קי"ד ג') וככה הבוז תבוז, ואחר שהשם גזר זאת לא תשאר תפארת לאדם על חביריו:
מלבי"ם
הבוק, מבאר הטעם שתסתלק מעלת האדנות והמשרה, כמ"ש והיה כעם ככהן, יען שהארץ תבוק ותתרוקן ותלך בגולה וממילא אין אדון ועבד, ונגד מ"ש כקונה כמוכר שתסתלק חשיבות בעלי הממון והקנינים, אומר הטעם כי הבוז תבוז שיבוזו כל ממונם ויהיו כולם דלים ואביונים, כי ה' דבר ולא יפול מדבריו ארצה: