ישעיהו כו:ט מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומלבי"ם באור המילות

נפשי אויתיך. בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה:

נפשי. רעיון נפשי, שאויתיך בלילה:

נפשי, הוא דיבור הקריאה אתה ה' שאתה נפשי! המחיה והמניע והמנהיג אותי כנפש המחיה ומניע ומנהגת את הגויה, הן אויתך בלילה גם בעת החשך והצרה אויתי רק אותך ואשמח בהיסורין כי ע"י מתגדל שמך, אף רוחי בקרבי! אתה ה' אשר אתה רוחי אשר בקרבי, אף אשחרך ר"ל בעת יעלה השחר ויאיר את הלילה, אתה הוא השחר המאיר וגולל חשך מפני אור, (ויען שבלילה בעת השינה לא נשאר באדם רק הנפש, ובשחר בהקיצו יבא בו הרוח, קורא אותו במליצתו שהוא נפשו בלילה, ורוחו השב אל קרבו בעת השחר, ר"ל הוא המשגיח עליו להיטיב לו בעת הצרה בעת שנדמה כי רוח העולם שהיא ההשגחה הפרטיית מסתיר פנים, והוא המעורר אותו בעת הישועה עת יופיע רוחו עליו) כי כאשר (יבואו) משפטיך לארץ, עי"כ למדו יושבי תבל לעשות צדק, כי יראו שיש אלהים שופטים בארץ:

אף רוחי בקרבי אשחרך. אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים: