ישעיהו כז:ג מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם ומלבי"ם באור המילות

אני ה' נוצרה. בעת הגלות:

אני. נוצרה. על השכינה שהיא בציון:

אני ה' אלה דברי ה' אל הכרם בשירתו. אני ה' נצרה את הכרם מכל פגע מבחוץ (וזה הפך מ"ש הסר משוכתו) וגם אשקנה בכל רגע, כדי שיגדל (הפך מש"ש ועל העבים אצוה) ולא לבד שאשקוד בל יתקלקל ענף או פרי, רק גם מחשש פן יפקד ויחסר עליה אחד מן העלים, ג"כ אצרנה יום ולילה, (והנמשל אני אצור אותם מאויבים מבחוץ, ואשקנה לרגעים בשפע נבואה והשגחת ה' שתתמיד עליהם, ולא לבד שישמור כהניהם וחכמיהם, רק אף ריקנים והמונים שביניהם ישמור כבבת עין בהשגחה פרטית):

לרגעים אשקנה. מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם: