לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃
אהבת יהונתן
לכן כה אמר ה' לבית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. נראה לבאר על פי מאן דאמר בזוהר בשעה שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אמרו עננו אלהי יעקב שחקו כל האומות וכאשר ניצולו אמרו לא עתה יבוש יעקב ויש לתמוה מה שמחו ולמה שחקו דוקא כשאמרו תפלה הנ"ל. לכן נראה דאי' בתוס' בכתובות אלו לקו לחנניא מו"ע הוו פלחי לצלמא ומק" תוס' הא קיי"ל אפי' סורקין בשרו במסרקת של ברזל כר' עקיבא צריך לעמוד בדבר ויקדש השם ומסיק תוס' דלא היה צלם ממש אלא אנדרטא היה פירוש צורתו היה ואולם הם לא רצו לסגוד לצלם שלו דהינו לאנדרטא וקדשו השם כענין במרדכי לא רצה לסגוד להמן. ואולם מצינו ביעקב שהשתחוה לעשו כדי שלא יהרג. וזהו הענין כששמעו שמא דיעקב אחיכו מפני שהוא השתחוה לעשו. וכאשר ניצלו בזכותו אמרו לא עתה יבוש יעקב ומוכח דלא חטא. ואמר אשר פדה אח אברהם כי גם אברהם אינו מצווה למסור נפשו היותו בן נח. וב"נ אינו מוזהר על קידוש השם ואעפ"כ לא חשך עצמו לירד לתוך הכבשן. וה' פדה משחת נפשו וממות חיתו בזכות יעקב ומזה תראה שמלאך ה' חונה סביב ליראיו ויחלצם: