יְהוָ֥ה חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה׃
מלבי"ם
ה' חננו, מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא לך קוינו וראוי שנושע בעבור זה, היה זרועם ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה היה להם אור זרוע לבקרים בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו ישועתנו תהיה בעת צרה, לנו לא תמתין על עת הבקר רק תושיע לנו בעת צרה בעוד ליל בעת שיצור על ירושלים: