שִׁוִּ֤יתִי עַד־בֹּ֙קֶר֙ כָּֽאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃
אבן עזרא
שויתי. מגזרת שוה (אסתר ה' י"ג) ותחסר מלת נפשי, והנכון שהוא החולי, כי הוא שוה בגבורת מלחמתו עמי כארי, ומנהג הארי לשבר העצמו', והתמה, כי בלילה ילחם עמי ויעשה שלום לי בבוקר:
מלבי"ם
שויתי, לעומת זה התחזקתי בלילה נגד הדלה והחולשה הרוצה לבצע המלאכה, ונדמיתי נגד הדלה הזאת כארי להתגבר על הדלה, אבל אז הארי הזה שהעמדתי נגד הדלה, כן כמו שהוא ארי כן כמו ארי ישבר עצמותי, מצייר כי נגד החולשה הגדולה שהיה לו אשר דמה כי ימות בלילה, נטפל אל חליו קדחת חזקה, עד שהתגבר מאד מסבת החום הקודח, ויעצם בכח רב נגד החולי, אבל הקדחת הזה עצמו אשר היא אש זרה, נדמית לו כאריה טורף השובר כל עצמותיו, עד שאני חושב שנית כי מיום עד לילה תשלימני, שחוזק הקדחת הוא יסבב השלמת הבגד שהיא המיתה:
מצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמנחת שי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
כן ישבר כל עצמותי. כמו (שמות א׳:י״ב) כן ירבה וכן יפרוץ כל מה שאני מתגבר כן יגבר החולי עלי לשבור כל עצמותי: